<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק</h1>
<h2>דף ח:</h2>
אחורי בית הכנס'. מפר' בשני פנים י"מ אחורי העם והיינו במערב לדידן שאנו מתפלין למזרח ויש מפרשין אחורי צד המזרח וקורא אותו אחורי בית הכנסת לפי שאנו עושין פתח בית הכנסת במערב לדידן שאנו מתפללין לצד מזרח ולאותן המתפללין נגד המערב הוי איפכא ויש להחמיר כדברי שניהם ואם כן אותם העומדים חוץ לבית הכנסת למזר' (פי' לנו שאנו מתפללין למזרח) או למערב (פי' לאותן שמתפללין למערב) כשיתפלל לא יחזיר פניו למזרח או למערב דאם כן לא הוי מהדר אפיה גבי צבורא לאחד מן הפירושים אלא יהפוך פניו לצד דרום או לצד צפון.
<h2>דף ט:</h2>
וקריאת שמע של שחרית מצו' כוותיקין להתחיל ממש בשעת הנץ החמה ואם תאמר דהוה קודם הנץ החמה צריך לומר שהיו וותיקין עושין שלא כדין כדפירש ר"ת, ור"י אומר דכדין היו עושין דאין הלכה כרבי יהושע בן לוי דאמר קודם הנץ החמה לילה. וזמן קריאתה עד סוף שלש שעות, ואין צריכין כוונה רק בפסוק ראשון, וכן עמידה לאדם המהלך בדרך. [סמ"ק הלכ' ק"ש סימן ק"ד]. כדאמרינן בברכו' שכן דרך בני מלכי' לעמוד בשלש שעות ביום ואע"ג דתחל' ג' שעות קמו מלכי' כדמוכח מההוא דקדמו עיני אשמורות. מכל מקו' כל שעה שלישית שהיא שעת העמידה קרי ליה ובקומך שאז קורין המלכים קריאת שמע.
וצריך לפסוע אחריו שלשה פסיעות ובכריעה נותן שלום תחילה לשמאלו שהוא ימין של הקב"ה ואחר כך לימינו. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. ופי' רבינו אליקים בר יואל לא שיאמר שלום לשמאלו ושלום לימינו אלא כשהופך לצד שמאל יאמר עושה שלום במרומיו וכשיהפך לצד ימין יאמר הוא ברחמיו יעשה שלום.
<h2>דף יא:</h2>
השכים לעסוק בתורה קודם ק"ש צריך לברך ברכת התורה, לאחר ק"ש, אם שונה מיד אין צריך לברך. [סמ"ק הל' תפילה סימן י"א]. כך השיב רבי יצחק להרב ר' אשר מלוניל וכן משמע בירושלמי גבי הא דאמר כבר נפטר באהבה רבה. וקאמר עלה והוא ששנה על אתר פירוש לאלתר. מיהו פירשו בתוספות דברכות דווקא לענין אהבה רבה שאין עיקרה בשביל ברכת קריאת התורה לכך לא פטרה לברך כי אם בשונה לאלתר אבל לדידן שאנו מברכין ברכת התורה קודם פסוקי דזמרה אשר קדשנו לעסוק הערב ואשר בחר בנו המיוחדי' לברכת התור' הא ודאי דפוטר כל היום אפילו לא שנה לאלתר ואפילו הפסיק.
<h2>דף יג:</h2>
מבטלין תלמוד תורה להתפלל אבל מי שתורתו אומנותו כגון ר' שמעון בר יוחאי וחביריו אל יבטל. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. כתב בה"ג צורבא מרבנן מבעיא ליה לצלויי בדוכתא דקבע וגרס.
<h2>דף טז.</h2>
הקורא את שמע וטעה ואינו יודע באיזה מקום טעה חוזר לראש טעה בין פרשה לפרשה חוזר לפרשה ראשונה, טעה בוכתבתם ואינו יודע אם מפרשה ראשונה אם משנייה חוזר לוכתבתם לפרשה ראשונה, (ואומר שם התלמוד) שאם נסתפק לו אחר שקרא למען ירבו ימיכם אינו חוזר שודאי אוכתבתם דפרש' שנייה קאי ולפי הרגל לשונו הוא הולך. [סמ"ק הלכ' ק"ש סימן ק"ד]. דוקא שאינו יודע היכן טעה אבל אם היה יודע שדילג תיבה או פסוק אינו צריך לחזור אלא מאותו פסוק ואילך... ואומר הרמב"ם ז"ל כשחוזר לראש פרק ראשון חוזר לואהבת.
<h2>דף כא.</h2>
ספק קרא ק"ש ספק לא קרא וכן ספק התפלל ספק לא התפלל בכולן חוזר ומתפלל ואומר ר"י בשם רבינו תם שאין מתפללין תפלה פעם אחרת אלא א"כ יש ששה שלא שמעו תפלה וכן יש במס' סופרים (פ"י דף מד) ואסמכתא לדבריהם שיש ו' תבות במקרא זה בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה', מלבד תיבת השם שאינו מן המנין. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. וכן כתוב במקהלות ברכו אלוקים ה' ממקור ישראל. [הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק]. ואמר רבי טוביה שרבים נהגו להתפלל בשביל יחיד וראיה מאבל וחתן שמתפללין בשביל יחיד. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. וכן במחזור ויטרי ובשאלתות דרב אחאי.
מי שטעה בשבת והזכיר של חול כגון שחרית וערבית ומנחה גומר הברכה שהתחיל בה ואח"כ חוזר ומתפלל של שבת ואם עקר רגליו ולא התפלל של שבת חוזר לראש לתחילת י"ח ואם לא עקר רגליו אע"פי שסיים תפילתו נראה שאינו חוזר לראש כי אם לשל שבת כדאמרינן ביעלה ויבוא. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. צ"ע בסדר הר"ם ובסמ"ג אבל בחול אם הזכיר של שבת אפילו באמצע ברכה פוסק. אבל במוסף פוסק אפילו באמצע ברכה וכן עיקר.
<h2>דף כא:</h2>
מי שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע ש"צ למודים יתפלל ואם לאו אל יתפלל מפני שנראה ככופר בשעה שהצבור מתפללין וכורעים והוא לא כרע. אבל אם יכוין שיגיע למודים בשעה שהצבור כורעים שפיר דמי. ואם שעה עובר' מותר. וכשיגיע שליח צבור למודים יכרע באמצ' ברכה שעומד בה. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. וכן אם סבור לגמור ולא גמר או עבר ולא כיון בה (ו)לא יאמר שום דבר.
ואסור להקדי' תפילתו לתפילת צבור אם לא תהא שעה עוברת, אבל כדי להתפלל תפילה בעונתה שרי. ופסקו הגאונים רבינו תם ור"י כי מאחר ששומע כעונה אין לשתוק כלל בתפילתו ואפי' לשמוע קדושה וברכו, שהרי חשיב הפסקה. ואני קבלתי מרבותי שיש לשתוק ולא הוי הפסקה. ואם התחיל להתפלל עם שליח צבור אומר נקדש ומסיים לדור ודור כמו שליח צבור. ובכל התפלות שאומר מיושב עונה קדיש וקדושה וברכו. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. וכן בה"ג.
<h2>דף כג.</h2>
הנצרך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תועבה אבל אם יכול לעמוד על עצמו עד שיעור פרס' תפילתו תפילה. וצריך מקום טהור לתפילה ואם שגג ולא התפלל במקום טהור פסק רבא דחוזר ומתפלל. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. ש"ע והוא במקום שראוי להסתפק בצואה.
<h2>דף כד:</h2>
ואסור להתפלל בלא חגורה משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. ואף על גב דיש לו מכנסים דהשת' אין לבו רואה את הערוה מ"מ אסור להתפלל בלא חגורה משום דכתיב הכון לקראת כו'. ודוקא לענין תפיל' כמו י"ח ברכות אבל לענין ק"ש ושאר הברכות אין לחוש בחגורה רק שלא יהא לבו רואה את הערוה כדמשמע פ' קמא דשבת שרגילין היו להתיר חגורתן בשעת סעודתן אף על פי שמברך ברכת המוציא וברכ' המזון ומיהו לבו רואה את הערוה אסור אפילו בשאר הברכו' ולא כפי' הקו' פרק מי שמתו דפי' לבו רואה את הערוה מותר בכולן רק בתפילה אלא כדפירשו התוספות.
<h2>דף כו.</h2>
ומצות תפלת השחר עד סוף ד' שעות ביום תפילת המנחה מתחיל זמן חיובה משש שעות ומחצה וזמנה עד שקיעת החמה בדיעב', ואם שגג או נאנס ולא התפלל תפלה אחת והגיע זמן אחרת מתפלל תפילה שנייה קודם אבל טעה בשתים פי' רבינו משה ב"מ ורבינו שמואל שאינו מתפלל רק האחרונה. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. ואם בטלה מזיד הרי זה מעוות לא יוכל לתקן מכל מקום אומר רבינו האי דרשאי להתפלל ושכר רחמי בעלמ' אית ליה.
תשוב' הגאונים הנכנס לסעודה גדולה הנקראת אריסטון כיון שהגיע לששה שעות מן היום לא יתחיל לסעוד עד שיתפל' ואם התחי' אינו מפסי' מסעודתו ובסעוד' קטנה אינו אסור עד שיהא ט' שעות ביום שהוא סמוך למנחה קטנה. ומזה נמי איכא לספוקי. וגם לא יעמוד מט' שעות ולמעל' דהיינו סמוך למנחה קטנה לא לפני הספר ולא לדין ולא לפני בורסקי. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. ומיהו סעודה גדולה כגון בחופה וברית מילה או הרבה בני אדם יחד או רוב בני העיר, אבל סעודת שבת שחרית אע"פ שמאריכין בה נראה דאינה נקרא' סעודה גדולה וצ"ע מבעל הבית שבני ביתו מרובי'. אם סעודה קטנה שרי מט' שעות ולמעלה רבי ברוך אסר ורבינו יהודה שרי בשם ר"י.
תנו רבנן שכח ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל ערבית שתים של שבת וכן בי"ט, שכח ולא התפלל מנחה בשבת או בי"ט מתפלל במוצאי שבת שתים של חול. מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה. ואם הבדיל גם בשניה, או לא הבדיל באחת מהן אינו חוזר אבל אם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה חוזר ומתפלל תפילה שלישית לפי שהראשונה לא עלתה לו. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. דמבעי ליה לאקדומי תפלת חובה בשעתא ברישא. ודלא אבדיל בקמייתא ואבדיל בבתריית' גלי דעתי' דהא בתריית' היא חובת שעתה ברישא ואי אבדיל בתרויהו אף על גב דלא מבעי ליה למיעבד הכי לא מחויב לאהדורי. אי נמי לא אבדיל בחד מינייהו לא מהדרי ליה דתניא (ברכות כט.) טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו, הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאמרה על הכוס.
אמר רבי יצחק אמר ר' יוחנן טעה ולא התפלל ערבית יתפלל שחרית שתים לאח' שיתפלל תפילת יוצר וי"ח ברכות יתחיל אשרי ואחר כך יתפלל תפילת י"ח בשביל תפיל' ערבית. אמנם לא יתפלל ברכות של ק"ש של ערבית. טעה ולא התפלל שחרית יתפלל מנחה שתים. בעא מיניה ר' יצחק מר' יוחנן טעה ולא התפלל מנחה מהו שיתפלל ערבית שתי' א"ל יתפלל ואין בו משום עבר יומו בטל קרבנו, יתפלל אשרי וי"ח ברכו' בשביל מנח' אחרי שיתפלל תפילת ערבית אבל הפסיד שכר תפילה בשעתה. ודוקא שכח אבל בטל במזיד לא. ועליו הכתוב אומר מעוות לא יוכל לתקון אבל אם שכח ולא התפלל תפלת מנחה עד הבקר לא יתפלל תפלת מנחה כלל הואיל ועבר זמן שתי תפילות.
<h2>דף כז:</h2>
וקים לן כרב בתפילת ערבית דהיא רשות. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. דווקא שמונה עשרה אבל ק"ש בברכותיה חובה. [הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק]. ולדידן כיון דקבלינן עלן כחובה לא מבטלינן בחנם. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. אמנם באונס קל יכול לבטלה כדמוכח בשבת דף ט'.
<h2>דף כח.</h2>
ואומר רבינו טוביה שצריך להתפלל בי"כ מוסף קודם שיגיע שעת מנחה גדולה דהיינו משש שעות ומחצה. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. וכן כת' רבי יהודה מפרי"ש לפי שאם הגיע זמן תפילת מנחה קודם שיתפלל תפלת המוספין היה צריך להתפלל לתפלת המנחה קודם מוסף דאמרינן בברכות היה לפניו שתי תפילות אחת של מנחה ואחת של מוסף מתפלל של מנחה ואחר כך של מוסף ואפילו לא הגיע כי אם זמן מנחה גדולה דהיינו מו' שעות ומחצה מיהו אין העולם נוהגין כן דרוב פעמים ביום הכפורי' מגיע זמן מנחה גדול' קודם שיתחיל ש"ץ להתפלל מוסף. גם בשבתות פעמים רבים שמאחרין להתפלל מוסף עד אחר ו' שעות ומחצ' כשמפסיקין בשביל עסק תקו' הקהל. אפס יש מישבין מנהג העולם כי הא דאמרינן היו לפניו שתי תפילות אחת של מנחה ואחת של מוסף שמתפלל של מנחה ואחר כך של מוסף, דהיינו דוקא באדם שרוצה לכנס לסעודה גדולה דאז צריך הוא להתפלל מנחה מיד קודם שיכנס בסעוד' כדאמרינן במסכת שבת (דף ט') כיון שתפיל' מנחה מוטלת עליו חובה מיד לכך אמרינן שאם המתין תפלת מוספין עד אותה שעה שתפל' המנחה קודמת וכן משמע הלשון דקאמר היו לפניו משמע ששתיהן מוטלות עליו אבל בי"כ ובשבת בלא תפלת מוסף אין תפלת מנחה מוטלת עליו חובה עד מנחה קטנה כיון שאין לו לאכול סעודה גדולה דאפי' בשבת נמי אף על גב דיש לו לאכול סעודה שחרית הא לא חשיבא סעודה גדולה כי אם דוקא כשאוכלים בני אדם הרבה יחד כפי' רבינו ברוך, הלכך אף על גב דהגיע זמן מנחה גדולה תפילת מוספין קודמת, ויש עוד ליתן טעם גדול בדבר דהשתא סעודה קטנה דרשות וכן דברים דרשות מותר לו לעשות קודם שיתפלל תפלת מנחה אף על גב דהגיע זמן מנחה גדולה כדמוכח בשבת דלא אסר סמוך למנחה גדולה כי אם סעודה גדולה וסעוד' קטנה עד מנחה קטנה מותר. ואף אחר מנחה קטנה סעודה קטנה מתיר רבינו יהודה בשם ר"י כל שכן תפלת המוספין, אפס רבינו ברוך אסר סעודה קטנה ממנחה קטנה ואילך וכתב במסקנא שגם תפיל' נעילה שראויה להתפלל ביום אם התפלל אותה בלילה יצא.
<h2>דף כט.</h2>
טעה ולא הזכי' הבדל' בחונן הדעת משלים תפלתו מפני שיכול לאמרה על הכוס ואינו חוזר, וכן על הנסים בחנוכה ובפורים אינו חוזר. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. ומיהו אם לא עקר רגליו בחנוכה ובפורים חוזר לרצה כדפיר' רבינו תם והיה נראה כמו כן בהבדלה דאתה חונן אם לא עקר רגליו חוזר לאתה חונן ומיהו נר' מדקאמ' תלמו' מפני שיכול לומר הבדלה על הכוס משמע דאינו חוזר כלל והבא לחזור בלא עקר רגליו הרשות בידו. [הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק]. ובתפילת ענינו אם לא הזכיר אינו חוזר ורב אלפס כתוב אם לא עקר רגליו שאומר ענינו באלהי נצור ומסיים כי אתה שומע תפילת כל פה בלא חתימה. [סמ"ק הל' תפילה סימן י"א]. והר' פרץ קבל מרבותיו מרבי יחיאל מפריש שיכול לחתום בברכה מאחר שנסתיימו כבר סדר הברכות. וכן כשמתענין בשבת אומר ענינו באלהי נצור לשוני. ומסיים בא"י שומע תפלה, ועוקר רגליו. ורבי שמואל בן רבי יהודה הלוי ז"ל כשהיה יושב בתענית בשבת או בי"ט אומר אחר התפילה אלהי נצור ורבון העולמי' ואינו אומר ענינו וכן קבל מרבותיו. (ש"ע סימן רפ"ח כוללו באלקי נצור בלא חתימה). ואם שכח ש"צ ענינו בין גואל לרופא עד שאמר ברכת רפאינו או מן הברכות האחרות שאחר מכן מסיים הברכה שהוא עומד בה וחוזר ואומר ענינו ומתחיל ואומר רפאינו ואח"כ אומ' הברכו' על הסדר. (ש"ע סי' קיט לא יחזור אלא יאמר ענינו בשומע תפלה כיחיד).
<h2>דף כט:</h2>
טעה ולא הזכיר יעלה ויבא של ר"ח בברכת רצה חוזר לרצה ויזכיר. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. ותימ' למה לא קבעו חכמי' ברכה בפני עצמה כששכח יעלה ויבא ברצה במקום שנזכר כמו שקבעו ברכ' בפני עצמה בברכת המזון היכא שסיים בונה ירושלים ושכח ולא הזכיר של שבת. אומר רש"י שחשוב הפסק ולא דמי לברכת המזון שהרי כבר סיים ברכת המזון דהיינו הברכות שהם מדאוריית' והטוב והמטיב לאו דאוריתא אלא ביבנה תקנוה.
טעה ולא הזכיר יעלה ויבא של ר"ח בברכת רצה חוזר לרצה ויזכיר. ואם עקר רגליו חוזר לראש בכל התפילות לבד מתפילת לילה ראשונה של ר"ח. וי"א אף בתפילה של לילה שנייה אינו חוזר לראש וכן עיקר. הטעם לפי שאין מקדשין החודש אלא ביום. ואף בלילה ראשונה ושנייה שאמרנו אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לרצה ויזכיר. ורבינו יצחק אומר שראה רבינו תם שחזר לאחר מודים לרצה בדבר שאמרו חכמים שאם לא אמר אין מחזירין אותו כי מה שאמרו חכמים אין מחזירין אותו אין חובה להחזי' ואם רוצה חוזר. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. כגון על הניסים דחנוכ' ופורי' אע"ג דעל הניסי' נתקן (ברכת) [בברכת] הודאה אפי' הכי חוזר לרצה לפי ששלש ברכו' אחרונות כולן חשובות כאחת לענין חזרה (ברכות דף ל"ד.), וכן לענין משיב הרוח ומוריד הגש' אם שכח ולא נזכר עד לאחר שסיים אותה ברכה או התחיל ברכת האל הקדוש (וכן הוא בש"ע) לא יחזור לאתה גבור דהיינו ברכה שטעה בה אלא יחזו' לראש י"ח ברכות דג' ברכות חשובות כעין ברכ' אחת כדמפרש בתוספות דברכות (דף לד.). וקשה להבין א"כ אם עקר את רגליו נמי יחזור אם ירצה בדבר שאין מחזירין אותו. לכך נרא' הא דאין מחזירין אותו היינו היכא דעקר רגליו, אבל היכא דלא עקר חוזר. ומעשה דר"ת מיירו בלא עק' רגליו. גם הטע' הראשון אינו בספ' מצות כתב ידו של הגדול. ובעשרת ימי תשוב' חותם המלך הקדוש והמלך המשפ' ואם טעה חוזר. ורבינו יצחק (בתוס' דברכות דף יב:) היה נוהג אף בזכרינו ומי כמוך שאם לא אמר אותם חוזר לראש (ש"ע אינו חוזר אפי' לא עקר רגליו רק שסיים אותה ברכה). וכן נראה בוכתוב ובספר חיים וכו' בברכ' הודאה ושים שלום. אכן מה שנהגו לומר ושם נעבדך בברכת רצה שאינו מענין הברכות והשאר שנקבעו בתוספת עשרת ימי תשובה אם לא אמר אין מחזירין אותו דלא דמי לאינך דהא נקבע דוקא בעשרת ימי תשוב' לפי העת ובמחזו' ויטרי בסוף ודוי רבה יחיד (ש"ע אינו חות') חותם בא"י האל הסלחן, משום שהוא אומר ודוי אחר תפלה אבל לא שליח צבור שאומרו באמצע התפילה. לפיכך אין שליח צבור אומר וידוי בקול רם במנחה של ערב יום הכפורים שאינו יכול לאומרו רק באמצע תפלה מפני השטן ובחול ליכא אמצע תפלה לאמרו שם. ע"כ מהרב ר' יעקב ז"ל.
וההולך במקום סכנה גדודי חיות או לסטים והגיע זמן תפילה מתפלל תפילה קצרה דהיינו צרכי עמך וכו'. וכשבא לישוב ונתקררה דעתו יתפלל תפילה כתקנה. [סמ"ק הל' תפילה סימן י"א]. אין לומר תהלה במנחה עד שיהא שם מנין כדי לומר קדיש של מנחה לכך פי' רב עמר' שיש לומר בשחרית ישתבח לפני התיבה ומעומד כדי לומר עליו קדיש.
כשאדם יוצא לדרך מצוה להתפלל תפלת הדרך, ואומר יר"מ ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלו' ותסעדינו לשלום ותביאנו למחוז חפצנו לשלום ותצילנו מכל אויב ואור' בדרך ותתננו לחן לחסד ולרחמי' בעיניך ובעיני כל רואינו כי אתה שומע תפלת עמך ישראל ברחמים בא"י שומע תפלה. ואומר בלשון רבים כגון שתוליכנו לשלו' כדאיתא בברכו' (דף כט.) ויתפלל אותו מעומד ואפילו אינו רוצה לילך כי אם פרסה אחת ובתוך פרסה ראשונה יתפלל אותה ויחתום. ואם לא נזכר לומר עד שהלך פרסה אומרה בלא חתימה. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. ס"א, ותצעידנו. ורבינו יחיאל פסק כרב ששת דאמר אפילו מהלך. (ש"ע סי' ק"י לכתחלה יאמר אותה בפרסה ראשונה ואם שכח יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך ולא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה משם ואילך יאמר אותה בלא ברכה). הלך לעיר ודעתו ללון שם ואח"כ נמלך ועבר ללכת מהלאה או לחזור לביתו צריך לחזו' ולומר תפילת הדרך.
<h2>דף ל:</h2>
להתפלל בכונה בכל יום שנאמר (דברים יא) ולעבדו בכל לבבכם. ודרשו רבותינו ז"ל (ספרי פר' עקב לה' ובירושל' דתפיל' השחר ותענית דף ב) איזוהי עבודה שהוא בלב הוי אומר זו תפילה בכוונה. להתפלל בכונה, פי' אף על פי שעקר תפלות דרבנן מכל מקום יש תפלה שהיא מן התור' דכתיב (דברים ד) ובקשת' משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך ולמדנו כמו כן בכל התפלו' שתקנו חכמים מכאן. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. ואומר הר' פרץ מיהו מדחשי' זה במצות עשה ש"מ תפלה מן התורה היא לעולם והכל לפי העת בעת צרה שלא תבא או שיוציאנו המקום מהצרה ואף בזמן שבית המקדש קיים שהיו ישראל שרויים על אדמתם שקטים היו מתפללין על קרבנות צבור שיתקבלו ברצון כמו שתקנו חכמי' מעמדות שהיו מתענין ד' ימים בשבוע ודרשוה בספרי מדכתיב תשמרו להקריב לי במועדו, פי' במעמדו.
ומה היא כוונה שאמרנו, שיחשוב בכל תיבה פירושה וידקדק שלא ידלג תיבה אחת כאילו היה מונה מעות. ואם אינו יכול לכוין בכל הברכות כל שמנה עשר' יכוין באבות ובמודים. ואם אינו יכול לכוין בשתיה' יכוין באבות. וה"רר אליעז' מגרמ"יזא כת' בספרו כי טוב מאד לכוין בחתימת כל ברכה וברכה כי יש בהן מאה ושלש עשרה תיבות כנגד תיבות שיש בתפילת חנה, וכן הדין נותן כי מי שמתכוין בשאלתו ולא יכוין בשבחו של הקב"ה מחייב את עצמו. ויש לחשוב שאם היה עומד לפני מלך בשר ודם היה מדקדק בדבריו כ"ש לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. ואם בא לאדם מחשבה בעודו בתפילתו ישתוק עד שיגמור מחשבתו ותבטל. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. כשתתפלל מיושב אל תסמוך מאחוריך ואל תטה לצדדים ואל תפשוט רגליך אל תרכינם זה על זה, כי כל אלה הם סדר גאוה. אלא תשב וראשך כפוף שלא תראה פני היושב נגדך חוץ לד' אמו' ופשט ידך תחת לבושך הימנית על השמאלית ותשב באימה וברעדה. (עוד מצאתי הג"ה נשים ועבדים חייבים בתפילה שאין לה זמן קבוע מן התורה ואינה מצות עשה שהזמן גרמה עכ"ה.) בבקר סומך גאולה לתפילה וכן בערב. ואע"ג דתקון רבנן השכיבנו בתר גאולה כגאולה אריכתה דמיא. וש"צ מוציא ידי חובה מי שאינו יודע להתפלל, אבל היודע להתפלל אינו יוצא אלא בתפלת עצמו. העובר לפני התיבה צריך לסרב. ואם מסרב יותר מדאי דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח. כיצד יעשה, פעם ראשונה מסרב שניה מהבהב, פי' מזמן עצמו, שלישית פושט את רגליו ויורד. עכ"ל. ואמר הר"ם מאוברא שיש לו לאדם להסיר כל מחשבות לבו וכל דבר אחר מלבו בשעת תפלה ויכוין לבו אל מקום. ויחשוב הדבר בלבו טרם יוציאהו בפיו וכן יעש' מכל דבר ולא יחטא ותפילתו זכה ומקובלת לפני המקום שנאמר תכין לבם תקשיב אזניך. וג' תפילות נשמעות. תפיל' יחיד בדמעות בכל יום, תפילת צבור בכל יום, יחיד בין ר"ה לי"כ, וכל הבוכה בלילה בתפילה, כוכבים ומזלות בוכי' עמו ותפילתו נשמעת.
<h2>דף לא.</h2>
ואין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש והלכה פסוקה. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. דאם אינה פסוקה מתוך שטרוד בהלכה לא יכוין.
שכור אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תועבה שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תפילה. ואיזהו שתוי שיודע לדבר לפני המלך, ואיזהו שכור שאינו יודע לדבר לפני המלך. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. פירוש שיחזור ויתפלל כשיצא משכרותו ואפילו עבר זמן תפילה אחת כמו גבי שוגג דאמרינן טעה וכו'.
<h2>דף לא:</h2>
אסור לעבור כנגד המתפללין אלא ברחוק ד' אמות של תפילה, ולא לישב בטל בארבע אמות של תפילה. ר"י היה רגיל להמתין חברו עד שיתפלל אפילו ביום. והלכה למעשה להתנאות לפני בוראו. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. וה"מ כשהוא בטל אבל אם הוא עוס' בתורה מיושב שפיר דמי. (בתוס' בברכות דף לג.) (ש"ע בין מלפניו בין מן הצדדים בין מלאחריו). אמנם אם התפלל מותר לישב בד' אמות שזהוא משל לב' שמשים אחד משמש רבו מעומד ואחד משמש רבו מיושב.
<h2>דף לג.</h2>
טעה בימו' הגשמים ולא הזכיר גשם אם הזכיר טל לא יחזור ואם לאו יחזור. בימות החמה אם אמר מטר יחזור ואם לאו לא יחזור, כדאמרינן בירושלמי (דתענית). [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. אומר הר' פרץ טעה בימות הגשמים ולא הזכי' וכו' מיהו בתוס' ר"י לא משמע הכי ומ"מ כמה גדולים פסקו כמו הירוש'. ואומ' הר"מ ז"ל מרוטנבורג ספק אם אמר משיב הרוח ומוריד הגשם אמרינן בירושלמי בתוך ל' יום חוזר וכו' אבל הר"מ ז"ל היה רגיל לומר ביו' שמיני עצרת תשעים פעמים, רב להושיע משיב הרוח ומוריד הגשם, כנגד ל' יום שהיה צריך לאומרו שלשה פעמים בכל יום ועכשיו אם הוא מסופק אם אמר משיב הרוח אינו צריך לחזור לראש לפי שבודאי אמרו ומבי' ראיה מב"ק פר' כיצד הרגל ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כל שכן. אף כאן אם אמרו ל' יום ג' פעמים בכל יום ואחר שלשים יום אם הוא מסופק אם אמרו אם לא אינו חוזר לראש מפני שכבר רגיל בו ומסתמא אמרו לא כל שכן בכאן הואיל ואמרו תשעים פעמים בשעה אחת כמו שעולה לל' יום, הוא רגיל בו, ואם מסופק שאינו צריך לחזור לראש ולא לתחלת הברכה.
המתפלל ואינו יודע אם הזכיר גשם אם לאו אם עבר ל' יום לתחלת גשמים לא יחזור כי ודאי הזכיר. פחות משלשי' יום יחזו' לראש. ובשאלה שהיא ס' יום מתקופת תשרי ויום התקופ' מן החשבון כי יום תקופה מתחיל כר' יוסי (סנהדרין י"ג תעני' דף י). א) ויום ששים כלאחר ששים אפילו הזכיר טל אין בכך כלום עד שיזכיר מטר. ב) ואם נזכ' [ברכות כט.] בשומע תפלה אומר בברכ(ו)ת שמע קולינו ותן טל ומטר וכוללה בשומע תפלה. ג) ואם שכח בשומע תפילה ונזכר קודם עקירת רגליו חוזר לשומע תפלה ואם עקר רגליו חוזר לראש, וכן בשאלה בספק עד ל' יום כמו שפירשנו לעיל. ד) ואם יכוין את לבו בתפלה שש"ץ מתפלל ואומר בקול רם אין צריך לחזור וכן מכל דבר שצריך לחזור. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. א) והר"ש ז"ל אומר שבירושלמי יש שאלה ס' יום מעת לעת כלומ' אם נפלה תקופו' תשרי בליל' ימנה ששים יום מאות' לילה ובליל ס' יאמר שאלה. והיה אם ביו' שלא יתחיל כי אם ביום ס'. ב) ואף על גב דפירשנו לעיל גבי הזכרה כיון שזוכר טל אף על גב דלא אמר מטר אין מחזירין אותו, מ"מ בשאלה שהי' בברכת השנים לא סגי בשאלת טל אלא מחזירין אותו כיון שלא אמר מטר. וכן נמצא בשם הר"ם בסדר ברכות שלו וצ"ע בסמ"ג ובירושלמי. ע"כ מהר"ף. ג) משיב הרוח ומוריד הגשם ספק אם סגי בשומ' תפיל' וכן בספק אם הזכיר משיב הרוח עד ל' יום אי סגי במה שש"ץ אומ' בקול רם או לא. ד) ה"ג ובשאלתות סי' כ"ב ותוספתא דברכות.
<h2>דף לד.</h2>
שואל אדם צרכיו בשומע תפילה אפילו שלא מעין הברכה. ובשאר ברכות מעין הברכות. אבל לא בג' ראשונות ובג' אחרונות לפי שג' ראשונות וג' אחרונות יש להם סדר ואמצעיות אין להם סדר. כך פי' ר"ת. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. אבל צרכי רבים מותר אפילו בראשונות כגון זכרינו לחיים ושאר הברכות הנוהגות בר"ה ובי"כ ועשרת ימי תשובה. ר"י בתוספות ברכות דף ל"ד.
כורעים באבות תחילה וסוף ובהודאה תחילה וסוף ובשלש פסיעות, אבל בשאר ברכות אסור לשחות לא בתחילה ולא בסוף. ונהגו העולם בר"ה ובי"כ לשחות אפילו באמצע הברכות של יום כמו בזכרינו ובמי כמוך ובכן תן פחדיך אך לא ישחה בסוף הברכה כי אם באמצע אבל בסוף הברכה זוקפין להודיע שאין כורעין בברכ' הללו אלא שנהגו לשחו' באמצעיותו משום דרחמי נינהו. (יב.:) וכשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם. רב ששת כרע כי חזרא דהיינו בכריע' אחת וכי זקיף זקיף כי חויא, שלא הי' כורע באמצעיתו וראשו זקוף ולא ישחה יותר מדאי. [סמ"ק הלכ' תפילה סימן י"א]. ואני הצעיר שמעתי ונראה לי שאף בסוף ברכה ובראשה יכול אדם לכרוע בר"ה ובי"כ (ש"ע כתב כמו בפנים) לפי שכל העולם נידונין באותן הימים. וראיה משלמה המלך דכתיב ויהי ככלות שלמה להתפלל קם מכרוע על ברכיו אלמא שכרע בכל הברכות. והטעם לפי שמלך נידון בכל יום שנאמר לעשות משפט עבדו.
<h2>דף לה.</h2>
ועל היין מברך לאחריו כמו אחר מעשה קדרה רק במקום על המחיה ועל הכלכלה יאמר על הגפן ועל פרי הגפן, ועל הפירות משבעת המינין יאמר על העץ ועל פרי העץ ובחתימה יאמר על הארץ ועל הפירות. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. גם גבי יין אע"ג דמזכירין גפן בתחלת הברכה וכן בברכה שלפניו משום חשיבות היין, היינו משום דגבי שאר פירות האילן וז' המינים מזכירין עץ אבל גבי חתימת הברכה לגבי שאר פירות האילן דשבעת המינין אין חותמין עפה"ע כ"א על הפירות ולענין יין נמי ל"ש, ולאפוקי מאותן החותמים גבי יין על הגפן ועפה"ג.
והיוצא מן הענבים מברך עליהן בורא פרי הגפן. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. ובשמן זית אם אוכלו דרך אניגרון מברך עליו בורא פרי העץ כדאיתא בברכות.
כל הברכות פותחות בברוך וחותמות בברוך חוץ מברכת הפירות וברכת המצות וברכה הסמוכה לחברתה וברכה אחרונה שבק"ש יש מהן שפותחות בברוך ואין חותמת. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. כגון ברכות הפירות וברכת המצות והשאר חותמות ואין פותחות כגון ברכה הסמוכה לחברתה וברכה אחרונה שבק"ש.
וכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן חוץ מן הטבילה וכן נהגו העולם בנטיל' רק בנטילת ערב' לא מברכין שכך היה מנהג נביאים שלא לברך. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. מהאי טעמא היה רוצה רשב"א לומר דהאב מברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו קודם שימול המוהל ומיהו בפרק רבי אלעזר דמילה בסידור הברכות משמע בהדיא דמברך אות' אחר המילה וכן נהגו ואע"ג דמברכין בעלמא עובר לעשייתן שאני הכא שהמברך דהיינו אבי הבן אינו עושה המצוה מידי דהוי אברכת אירוסין שמברכין אותה אחר הקדושין ואפילו היכא דאבי הבן הוא המוהל לא פלוג רבנן כיון דרוב פעמים אחר מוהל, ועוד האריכו בטעם בתוספות דפסחים פ"ק. פי' ר"ח טביל' הגר אבל שאר טבילות מברכין קודם מכל מקום הנשים המברכות אחר טבילה אין מוחין בידם כיון דאיכא שום טבילה דמברכין לאחריה מידי דהוה אנטילת ידים דמברכין אחר הנטילה אפילו היכא שהוא נקי לברך קודם כגון לסעודה משום דאיכא ידים דבית הכסא דאינו יכול לברך עד לאחר נטילה לא פלוג רבנן.
<h2>דף לו:</h2>
בוסר שהוא קטן מפול הלבן אין מברכין עליו בורא פרי העץ כי אם בורא פרי האדמה [ש"ע מתוך שלא נודע לנו שיעור פול הלבן לעולם מברך בורא פרי האדמה עד שיהיה גדול ביותר] ושקדים המרים, קטנים מברכים עליהם בורא פרי העץ, גדולים ולא כלום: פריש"א ומאיר"ש מין אילן הן (פריש"א ברונפי"ר מאירו"ש פריפ"ר בלע"ז): אגוז מטוגן בדבש כתוב במחזור ויטרי דהאגוז עיקר ומברך בורא פרי העץ. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. ויש אומרים דמברכים עליו שהכל דשמא דובשא עיקר גם האגוז נשתנה מכמות שהיה.
הפלפל וזנגביל גיניבר"א בלע"ז יבישים אין מברכים עליהם לחין בורא פרי העץ. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. וכן ערמונים ואלונים קטנים וחבושים שאין אוכלין אותם כי אם מבושלים, חיין שהכל ומבושלים בורא פרי העץ, אבל גדולים שדרך לאכלן חיים שטובות הן אם כן עיקר אכילתן גם חיים מברכים עליהם בורא פרי העץ גם כשהן חיין וקשמניי"ם לימברדא"ש שהם חשובות מברכין עליהם ב"פ העץ גם כשהן חיות.
כל תבשיל שיש בו מחמשת המינין מברך לפניהם בורא מיני מזונות ואחריהם על המחיה אבל אם אינו עשוי רק להיות התבשיל עב לא: והיכא שספק היא לאדם אם בירך ברכת המוציא וכן כל הברכות אחרות שהן דרבנן אין צריך לברך אבל ברכת המזון שהיא דאורייתא צריך לברך מספק אך בברכה אחת מעין שלש יש להסתפק אם דאורייתא אם דרבנן. ואם אכל פת במקו' אחד (פסחים ק"א) וחזר ואכל פת במקו' אחר צריך לחזור ולברך במקומו הראשון ברהמ"ז ולכך א"צ לברך במקום שני לפניו, אבל יין ושאר כל מיני פירות אין צריך לחזור ולברך ברכה שלאחריהם במקום ראשון ולכך צריך לברך לפניהם במקום שני. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. כדאמרי' לקבעיה קמא קא הדר בערבי פסחי' פירש לפי מש"כ בפנים שהוא צריך לחזור למקום קבועו הראשון לברך ברכ' המזון אחר שאכל במקום שני מיהו לעיל פירש בפני' דאדם שאוכל כשהוא מהלך יושב ומברך ופוק חזי מה עמא דבר במהלכין בדרך שהולכין ואוכלין דרך הילוכן עד פרסה או יותר ויושבין ומברכים במקום סיום אכילתן ואינם חוזרים למקום שאכלו בראשונה וכן פסק בסמ"ג ולפי המנהג היה נראה שמברך במקום שאכל באחרונה, וההיא דאמר לקבעיה קמא קא הדר אינו רוצה לומר שיצטרך אחר גמר אכילתו לחזור למקום הראשון כדי לברך, אלא בא ליתן טעם אהא דקאמר דשינוי מקום אין צריך לברך לפניו בדברים הטעונין ברכה לאחריהם במקומן דהיינו פת דלא הוי שנוי מקו' היסח הדע' ועל זה מסיק מאי טעמ' דלא הוי שנוי מקום היסח הדעת בדברים הטעונין ברכ' לאחריהן במקומן משום דלקבעיה קמא קא הדר כלומר הוא חוזר וגומר כאן במקום שני קביעת סעודתו שהתחי' במקו' הראשון, וכן פי' רשב"ם כיון שהיה צריך לחזור למקומו הראשון כדי לברך אם לא היה חוזר ואוכל בכאן לא אסח דעתיה מאכילה ראשונה בשנוי מקום. ואפי' אם נפרש לקבעיה קמא הדר שצריך לחזו' למקומו הראשון כדי לברך היינו אם לא היה חוזר ואוכל במקומו השני, דכיון שאם לא היה חוזר ואוכל במקומו השני היה צריך לחזור למקומו הראשון כדי לברך אחריו בדברים הטעוני' וכו', א"כ לא אסח דעתי' מאכילה הראשונה בשינוי מקום לכך אין צריך לברך לפניו בשנוי מקו' בדברים הטעונים כו' אבל בדברים שאינם טעונים ברכה לאחריהם במקומן כשהלך למקום שני אסח דעתיה מאכילה ראשונה משום שנוי מקום כיון שיכול לברך במקום שני בשביל אכילה ראשונה אפי' לא אכל כלל במקום שני וכן משמע מתוך פי' רשב"ם גבי דברים שאינם טעונין כו', ושמא אפילו בפנים לא אמר אלא כשאוכל בקביעות במקום ראשון אבל בהולכי דרכים מודה, וכמדומה שראיתי בתוספות שיטת רבי יחיאל שנסתפק אם מברך פעמים במקום שני ובמקום ראשון, ומיהו בפי' רשב"ם פ' ערבי פסחים משמע דאינו מברך כ"א ברכה אח' על שתיהן ובמקום שני וכדפרשינן: וז"ל גבי דברים הטעוני' כו' הואיל ולא בירך אחריהם ועמד לילך למקו' אחר לסעוד על דעת קביעות ראשונ' הלך, וצריך לברך אחריהם ברכה אחת על שתיהם ולפניהם נמי אין צריך לחזור ולברך עכ"ל רשב"ם. משמע לכאור' דהא דצריך לברך אחריהם ברכה אחת על שתיהם במקום שני קאמר מדלא פירש וצריך לחזור למקו' הראשון ולברך אחריהם, ועוד דומיא דלפניהם נמי אין צריך לחזור ולברך שהזכיר רשב"ם דההי' ודאי אמקום שני קאי ולפיכך בכל שנוי מקום מברך לאחריה' במקום שני שגמר סעודתו שם: בין שנוי מקו' דהולכי דרכים בין שנוי מקו' דסעודה קבועה אפילו מבית לבית וכן נראה עיקר (כ"כ בש"ע וכתב י"א שכל ז' המינים טעונין ברכה לאחריהן במקומן וי"א דחמשת מיני דגן דוקא) וההי' דברכות דמשמע דרבה בר בר חנה חזר למקומו הראשון לברך צ"ל שלא היה בידו פת לאכול במקום שני.
<h2>דף לז.</h2>
וחטה ושעור' כשהן מעשה קדירה מברכין לפניהן בורא מיני מזונות ולאחריהן על המחיה ועל הכלכלה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שהנחלת לאבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה רחם ה' אלוקינו עלינו ועל כל ישראל עמך ועל ירושלים עירך והעלינו בה ושמחינו בבנינה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה כי אתה טוב ומטיב לכל ונודה לך על הארץ ועל המחיה ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה, ויש גורסין ונאכל מפריה ונשבע מטובה, ולא נהירא כי אין לנו לחמוד ביאת הארץ ולהתפלל עליה רק כדי לקיים המצות התלויות בה: אבל כוסס חטה ושעורה בתחלה מברך בורא פרי האדמה, ולבסוף בעי הירושלמי מאי מברך ומסיק כגון דין לא אכיל ר"מ סלת כל ימיו שהיה מסופ' מברכ' שלאחרי' וכן לענין קליות כיוצא בו. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. ומיהו בתוך המזון יכול לאכלן דברכת המזון פוטר את הכל כדפי' בהג"ה לעיל.
והעושה פת מאורז ומדוחן מברך בתחלה במ"מ ולבסוף ולא כלום, רק ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. ובירושלמי מסיק דמסיים ברוך אתה ה' חי העולמים.
<h2>דף לח.</h2>
וכל דבר שתחלתו עיסה ואחר כך נמלך לעשות סופגנין מברכין עליו המוציא וחייב בחלה וטעון נטילת ידים, כי השלשה דינין אלו תלויין זה בזה והיכא שתחלתו סופגנין וסופו עיסה חייב בחלה תחלתו וסופו סופגנין פטור מן החל' והוא הדין דאין מברכין עליו המוציא והיכא דהאור עובר תחתיו בלי משקה פליגי בה (ירוש' דחלה דף כ"ו) רבי יוחנן וריש לקיש דר' יוחנן מחייב בחלה וריש לקיש פוטר ובמשקה כולי עלמא לא פליגי דפטור ומספקא לן אי הוי דין זה דפטור על ידי משקה בלילתן רכה דוקא כגון ביגו"ץ או אפילו בלילתן עבה כגון פרטר"ס ורוישל"ש הילכך אין אוכלין אותן אלא בתוך הסעודה. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. [עוד אומר מורי תנן במסכת חלה כל שתחלתו עיסה וסופו סופגנין תחלתו סופגנין וסופו עיסה חייב בחלה, תחלתו וסופו סופגנין פטור מן החלה, ופירש רבינו תם תחלתו היינו לישה, סופו היינו אפייה, תחלתו עיסה פירוש שבלילתן עבה, וסופו סופגנין שאפאן בחמה או במחבת חייב וה"ה לענין המוציא כדמוכח בתוס' דברכו' ומההיא דנטל לאכלן גבי מנחות, הלכך פרטורס ורישוליש חייבות בחלה אם יש בו שיעור חלה, ובברכת המוציא ובנ"י אף על גב דסופן סופגנין במשקה מכל מקום הרי תחלתו עסה, ומיהו ורימבזי"ש אף על גב דתחלתה עיסה אין מברכין עליה' המוציא משום דליכא עליהם תוריתא דנהמא אחר בישולן אך בחל' חייבין לפי שחיו' חל עליהם בעודם עיסה, מיהו אומר רבינו יחיאל כי היה מסופק בדבר לענין חלה לפי שאין רגילות לבשלן כשעור חלה יחד אף על גב דבשעת לישה היה בו שעו' דשמא יש לדמותו לעושה עיסה כדי לחלק' בצק דפטור' מן החלה והיה אומר להפריש חלה ממנו בלא ברכה, הרי פירשתי דין תחלתו עיסה וסופה סופגנין. וכל שתחלתו סופגנין וסופו עיסה, תחלתו היינו הלישה שבלילתו רכה וסופו עיסה היינו האפיי' שאפאו בתנור או בכירה שקורין פאוויד' או במחבת לדברי ר' יוחנן בלא משקה חייב בחלה, וה"ה בברכת המוציא ובנ"י, הלכך הני רוטנ"ש שבלילתן רכה בקערה ואופין אותן בכירה חייבין בברכת המוציא ובנ"י, וכן בחלה אם יש בהם כשיעור. וכן אותן גפרי"ש שאף על פי שבלילתן רכה בקערה, כיון שאופין אותם באילפס שעושין אותה בברזל חייבין בחלה כרבי יוחנן דאמר מעשה אלפס חייבין, ואף על גב דסכין אותן בשמן משהו בעלמא הוא כדי שלא תשרף העיסה, וחשיב שפיר מעשה אלפס בלא משקה, וכ"ש הני שעושין כעין סולמות בלחם שקורין איבליי"ש חייבין, שהרי בין תחלתן בין סופן עיסה בלא משקה. ומיהו הני נילו"ש אף על גב דסופן עיסה באילפס, מכל מקום פטורות מהחלה ומברכת המוציא ומנ"י, משום דבלילתן רכה יותר מדאי, והוי כמו גובלא בעלמא דקאמר תלמודא דפטור, ומיהו אי קבע סעודתייהו עלייהו כגון בליל פורים ובליל ברית מילה אין לאוכלן בלא ברכת המוציא, כדאמרינן גבי לחמניות דהיינו נילו"ש לפי' התוספות, מכל מקום נכון לברך ברכת המוציא על לחם גמור כדי לפטו' הנילו"ש בליל פורים ובליל ברית מילה, הנה פירשנו דין תחלתו סופגנין וסופו עיסה. ותחלתו וסופו סופגנין כגון ביניי"ש פטורים שבלילתן רכה ומטוגנים בשמן, הנה [כ"ז] לפי פירוש ר"ת שפירש בתו' ערבי פסחים. אך רבינו שמשון פי' על פי הירו' במס' חלה דהא דתנן תחלתו עיסה וסופו סופגנין דחייב היינו דוקא כי נמלך אחר הלישה לאפותו סופגנין, אבל היכא דמשעת הלישה היה דעתו לאפותו סופגנין תחלתו וסופו סופגנין קרינן ביה ופטור, וכן פי' בפנים, ולפי דבריו הני פרט"ש ורישול"ש פטורות וההיא דנטלן לאוכלן דמנחות דקאמר דמברך עליהם ברכת המוציא, דחי לה ומוקי לה במאפה תנור דוקא, ודוחק, דמשמע דאכולהו מנחות קאי, דומיא דשהחיינו דקאמר התם, ומורי רבי יחיאל היה נוהג כפי' ר"ת, וכל הני דפרישית דפטירי מברכת המוציא מכל מקום מברך לפניהם בורא מיני מזונות, ולאחריהם ברכה אחת מעין שלש על המחיה ועל הכלכלה]. [מיהו לפירוש רבינו תם מיירי דוקא בבלילתו רכה כדפי' לעיל ושמא הא דמספקא ליה בפנים היינו מחמת השני פי' דר"ת ור"ש וירא השם יצא ידי שניה' שלא לאכלן כ"א באמצע סעודה ולא לברך עליהם ברכת המוציא].
<h2>דף לח:</h2>
תרדין וכל כיוצא בזה המשתנין לעילויא על ידי בשול בתחלה מברך שהכל נהיה בדברו נתבשלו בורא פרי האדמה, ואם נשתנו לגריעות' תחל' בורא פרי האדמה נתבשלו שהכל: והיכא שנאכלין חיין כמו מבושלין מברך בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלין. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. ומורי כתב דקטניות ולפתות הוי בכלל דברים שדרכן לאכלן חיין ומבושלין.
<h2>דף מ.</h2>
וטוב שיהיה לפניו מלח או לפתן כדי לטבול בו המוציא. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. אומר הר"מ ז"ל זהו דוקא במקום שאין הפת מלוח כמו בצרפת אבל במקו' שהפת מלוח אין צריך לא מלח ולא לפתן לפניהם כדאמר רבא לית דין צריך בשש וכן פר"ת.
<h2>דף מ:</h2>
על המלח ועל הזמית מברכין עליהן שהכל, ועל קור שהוא סיב דקל ועל לולבי גפנים לחים מברכים שהכל לפי שסופן להקשות ואין נוטעים אותן לשם כך. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. פירוש זמית שלמוניר"א דהיינו מים ומלח, ורבותינו מפרשים שהיא שם מרק בלשון ערבי.
<h2>דף מא.</h2>
ולענין להקדים (בה"ג) כשיש שני מינין לפניו בורא פרי העץ קודם לבורא פרי האדמה, ובורא פרי האדמה קודם לשהכל והיכא שיש שני מינין שאין ברכותיהן שוות מברך על זה וחוזר מברך על זה בין לפניהן בין לאחריהן א) ואם ברכותיהן שוות גם לפניהם אחד פוטר שאר מינין: ומקדים מין שהוא משבעת המינין לפני האחרים, ואם שניהם משבעת המינים מקדימין כסדר כתיבתן בפסוק הכתוב תחילה קודם לברכה ואם אין שם משבעת המינין החביב עליו מקדי' תחלה, ב) בין ברכותיהן שוות בין אינן שוות, ג) ואם היו כולן משבעת המיני' כל הסמוך לארץ דקרא יקדי' לחבירו, ד) חטה ושעורה כשהן מעשה קדירה קודמין, וכשהן חיין מאוחרין ה). [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. א)וברכת בורא פרי העץ קודם לבורא פרי האדמה כדפרישי' והברכה שלאחריהם אם הם שוות מברך לבסוף ברכה אחת על שניהם כגון פרי העץ ופירות הארץ שאינן משבעת המינין שאינם שוים בברכה שלפניהם אבל הם שוים בברכה שלאחריהם, ב)משמע הא אם יש שם משבעת המינין מקדימו לאחר אף על גב דאינו חביב, ג)מירו' לעיל פיר' דכשאין ברכותיהם שוות, המבורר קודם כגון פרי העץ לפרי האדמ' משמע אפילו אינו חביב, ד)ואפי' הוא מאוחר בפסוק כגון תמרים דהיינו דבש קודם לענבים כדאמר תלמוד' שזה שני לארץ וענבים שלישי לארץ, אבל שעורים במעשה קדירה קודמי' לתמרי' דזה וזה שני לארץ, הלכך המוקדם בפסוק קודם, וכן חטים מעשה קדרה קודמים לזתים, מברך על מעשה קדירה דחטים ושעורים בורא מ"מ ואוכל מעט, וחוזר ומברך על הזתים ועל התמרים בורא פרי העץ, ולענין ברכה שלאחריהם שחלוקים בברכותיהם רק שתיהן מעין ג', אומר ר"י שהוא כוללן בברכה אחת ואומר ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם על המחיה ועל הכלכלה ועל העץ כדלקמן, וכן אם שותה יין עמהם בברכה אחת כוללן לאחריהם ואומר על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועה"ע ועל פרי העץ ויקדים ברכת פרי הגפן לפרי העץ אפילו בתמרים וזתים בין בברכה שלאחריה' שכולל כדפרי' שמזכירין על הגפן קודם פרי העץ בין בברכה שלפניהם שמברך על היין תחלה לתמרים, דאף על גב דאמרינן דתמרים קודמין לענבים משום דזה שני לארץ כו', היינו משום דברכת שניהם בורא פרי העץ, אבל גבי יין שהברכה מבוררת שמזכיר הגפן ממש דלכך קדים לתמרים, ומיהו מעשה קדירה דחטים ושעורים קודמין לדיין, לפי שגם בהם ברכה מבוררת בורא מיני מזונות והרי הם מוקדמין בפסוק. אם אכל ב' מינים והאחד ממין הז' וברכותיהן שוות לפניהם ולא לאחריהם, כגון תפוחים ותאנים, שלפני שניהם מברך בורא פרי העץ, לאחריהם חלוקים שזה ברכה לאחריו מעין ג', וזה בורא נפשות, כן יעשה, לפניהם מברך על מין ז' ויפטור את חבירו, ולאחריהם נמי היה נראה שיפטור את חבירו בברכה אחת מעין ג' שהרי בכלל תנובת השדה הם, וכן אם אכלם עם יין, אבל אם אכלם עם מעשה קדירה שאינו אומר על תנובת השדה וכן אם שתה מים עם יין צריך עיון אם צריך בורא נפשות לבדה, ואחר כך ברכה אחת מעין ג' (ש"ע סי' קע"ד יין פוטר כל מיני משקין אפי' מברכ' ראשונה). ה)וכשהן חיין מסתפק רבינו תם מברכה שלאחריהם אם מברכין ברכה מעין ג' או בורא נפשות, ועל כן אין לאכלן חיין כי אם בתוך הסעודה, כך פי' בתוספות ר"י.
<h2>דף מב:</h2>
וכשאוכלין מרובין והסיבו אחד מברך לכולן. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. בין ברכה שלפניו אפילו לא יהיו בו כי אם שנים, בין ברכה שלאחריו, אם יהיו ג' ובפת כדמוכח בברכות בתוספות. [הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק]. ואין אנו רגילין לקבוע אלא בפת. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. לפיכך בפת אחד מברך לכולם אפי' בלא הסבה רק שיהו יושבים ולא מהלכים כדפי' לעיל אבל שאר דברים כל אחד מברך לעצמו ומיהו בליל פורים ובליל שלפני מילה שרגילין לקבוע עצמן על היין ועל הפירות יש להסתפק אם אחד מברך לכולן בברכה שלפניו דלענין ברכה שלאחריו פשיטא דאינו מוציא דהא ק"ל דאין מזמנין בפירות.
מסקי' בפ' כיצד מברכין בשבתות וי"ט דאדם קובע סעודתו על היין בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון, אבל בימים אחרים אינו פוטר וכן כתב רבינו יוסף בכור שור ור"י פירש שיין של קידוש והבדלה פוטר היין שבתוך המזון. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. אע"ג דאמרינן דוקא בשבתות וי"ט ולא בימי החול, והבדלה בימי החול הוא מ"מ פטר בתוך המזון: דהא דממעטינן ימי החול היינו לענין לפטור יין שלאחר המזון פי' לאחר שמשכו ידיהם מן הפת שהיו רגילין בימיהם להרבות שתיית יין לאחר שמשכו ידיהם מן הפת ולא היו רגילים בזה כ"א דוקא בשבתות וי"ט ולא בחול ולכך קאמר דוקא בשבתות וי"ט אבל בימי החול יין שלפני המזון אינו פוטר שלאחר המזון שזהו לאחר שמשכו ידיהם מהפת, אבל לענין יין שבתוך המזון דכל אדם שיש לו יין שותהו בתוך המזון הלכך אפי' בחול נמי יין שלפני המזון כיין הבדלה פוטר יין שבתוך המזון, וא"ת והלא מבעי' לן אם יין שבתוך המזון פוטר יין שלאחר המזון משום דזה לשתות וזה לשרות המאכל ולא אפשיטא, וא"כ האיך יפטור יין שלפני המזון יין שבתוך המזון כיון שזה לשתות וזה לשרות המאכל וי"ל דלאו מילתא היא דודאי היין דלשתות חשוב יותר מיין דלשרות לכך מיבעי ליה דשמא יין דבתוך המזון דהוי לשרות אינו פוטר היין שלאחר המזון דלשתות דחשוב טפי אבל ודאי יין שלפני המזון דהוי לשתות וחשוב טפי יפטור היין דבתוך המזון דלשרות דאינו חשוב כל כך לכך פר"י דיין של קדוש והבדלה פוטר יין שבתוך המזון עכ"ל, וקשיא לי טובא אמאי נקט של קדוש או של הבדלה אפי' אחר נמי, ואפשר שלפני המזון אין דרך לשתות יין כי אם אחר המזון אי לאו קדוש והבדלה.
<h2>דף מג.</h2>
כל המריח ריח טוב אם מעץ הוא מברך בא"י אלוקינו מלך העולם בורא עצי בשמים, ואם עשב הוא בורא עשבי בשמים, ואם מסופק הוא אם מין עשב או מין עץ וכן מושק"א הבא מצואת חיה מברך בורא מיני בשמים ואם פרי עץ הוא כמו אתרוגים וחבושין, מברך אשר נתן ריח טוב בפירות, נכנס לביתו של בשם שיש שם מינין הרבה מברך בורא מיני בשמים, אם ישב שם אפילו כל היום כולו אינו מברך רק פעם אחת, יצא ונכנס מברך בכל פעם, על שמן אפרסמון מברך בורא שמן ערב. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. כתב הר"ם דעל ריח קנה וקנמון וכיוצא בהם מברך עצי בשמים והרא"ש כתב ברוך שנתן ריח טוב בפירות כיון שעיקרו לאכילה הוי כאתרוג (ש"ע צימרינד מושקט נוס נעגליך שנתן ריח טוב בפירות).
<h2>דף מד.</h2>
והשותה מים שלא לצמאו כגון שהיה לו מאכל מעוכב בגרונו, אין טעון ברכה לא לפניו ולא לאחריו: וכן השותה מים לרפואה שאין הנאה בשתיה כי אם מחמת רפואה. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. ודוקא מים אבל יין וכיוצא בהן שיש הנאה בשתייתן גם בלא צמא אפילו שלא לצמאו מברך עליהם ברכה הקבועה בהן, כדמוכח בברכות (לו.) גבי החושש בגרונו.
<h2>דף מה.</h2>
ושלשה שאכלו אם בתחלה ברכו ברכת המוציא ביחד אין רשאין ליחלק אלא ימתינו ומזמנין זה עם זה ואם ברכו כל א' ברכ' המוציא לעצמו רשאין ליחלק אבל אם גמרו סעודתן יחד חייבין לזמן ואפי' אחד מהן אוכל פת של עכו"ם והאחרים נזהרין מאותו פת וכן אחד אוכל פת וגבינה והאחרים אוכלין בשר מזמנין כדאמרי' גבי תרומה בריש ערכין, אבל אם א' מהם אוכל דבר אסור אין מזמנין. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן ק"ט]. בריש ערכין הכל חייבין בזימון כהנים לויים וישראל', ופריך פשיט' לא צריכ' דכהני' אכלי תרומ' וקדשים וזר אכל חולין מהו דתימא כיון דזר לא מצי אכיל לה לתרומה לא מצי לאצטרופי קמ"ל כיון דכהן מצי אכיל חולין שפיר דמי משמע דג' בני אדם שמודרי' הנאה זה מזה אין מזמנים.
ואין מזמנין לא על נשים ולא על עבדים וקטני' אבל נשים מזמנות לעצמן ועבדים לעצמן רשות והיכא שאוכלות עם אנשים נראה שיוצאות בזימון ובברכת המזון של אנשים אם ירצו. והמברך יכוין להוציאן אף על פי שאין מבינות לשון הקדש. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן ק"ט]. וראיה מדאמרינן סופר מברך ובור יוצא ומיהו יש לדחות דמיירו שהבור מבין בלשון הקדש אך אינו יודע לברך ועוד מביאין ראיה מההיא דאמרינן הלועז ששמע אשורי' יצא וגם זה יש לדחו' דשאני מגיל' שאינ' כי אם משום פרסומי ניסא וטוב שיברכו הנשים.
<h2>דף מח.</h2>
וז' שאכלו דגן ושלשה ירק מצטרפין לעשר' וכן שנים דגן ואחד ירק מקל וחומר ואמרו חכמים כל הברכות כולן אעפ"י שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם ויין, והוא הדין לכל ברכת הנהנין אבל ברכת היין של קידוש מסיק התם דמוצי' וברכ' המזון אומר ר"י דמוציא ולשון הירושל' לא משמע כן. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן ק"ט]. ורי"ף חולק על שנים וכן רבותינו באיי"ברא ונהגו העולם להצטרף (ש"ע שני' שאכלו ובא ג' אם יכולי' להזקיקו שיאכל כזית פת מוטב ואם אינו רוצ' לא יתנו לו לשתות ולא מאכל אח' ואם אירע יזמנו עמו) ושש' דגן וד', ירק אין מצטרפין דבעינן רוב' דמינכ' ודוק' להצטרף אבל להוציא עד שיאכל כזית דגן ואע"ג דכזי' שיעור דרבנן ואמרינן בפרק מי שמתו דלא אתי קטן דמתחייב דרבנן ומפיק הני דאכול כדי שביע' דלא אתי דרבנן ומפיק לדאורייתא פר"ש ז"ל דהת' קטן שלא הגיע לחינוך דאפי' מדרבנן לא מתחייב דחיוב' עליה דאבוהי רמיא ולאו אדידיה ור"י תירץ דהיינו טעמ' כי אכול כזית דגן מוצי' הנך דאכלו כדי שביעה דאפי' לא אכל כלל היה יכול להוציא מדאמרינן פר' ראוהו ב"ד דברכ' הלחם דמצה וקדוש היום אעפ"י שיצא מוציא אם כן ברכת המזון נמי מוצי' אף כי לא אכל כלל והא דבעינן אכיל' בכזית משום דבעי למימר שאכלנו והא דאמרינן בירושלמי ואכלת ושבעת מי שאכל יברך, אסמכתא בעלמא היא.
<h2>דף נא.</h2>
מכל מקום היכא שיש כוס צריך לדידן ד' דברים חי מלא שטיפה הדחה וסימניך חמשה, וחי רוצה לומר בשעת נתינתו בכוס. ובברכת הארץ נותן לתוכו מים, דחי לגמרי אין מברכין עליו ודווקא ביינות שלהם, עוד יש לפרש שלא יהא מזוג יותר מדאי, עוד יש לפרש חי דקאי אכוס שלא יהא נשבר. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן ק"ט]. נשבר דקאמר נראה אפילו מחזיק רביעית. הדחה נראה בתוס' דסגי בקינוח יפה בלא הדחה וצריך למברך לענות אמן אחר ירושלים ובלחישה לדידן דליכא פועלים.
<h2>דף נא:</h2>
ואדם שאוכל כשהוא מהלך יושב ומברך במקום שאכל באחרונ' ואם ישב ואכ' ולא בירך ויצא לדרך או לשוק חוזר למקומו ומברך כדברי בית שמאי. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן ק"ט]. והני מילי כשאין לו פת לאכול במקום שנזכר אבל יש לו פת לאכול במקום שנזכר אוכל שם מעט ומברך שם רק שלא יהא רעב מחמת אכילה ראשונה וההיא דרבה בר בר חנה דברכות שחזר למקומו צריך לומר שלא היה לו פת לאכול במקום שנזכר.
<h2>דף נג:</h2>
ציונו הקדוש ברוך הוא לשמוע דברי חכמים שתקנו נטילת ידים וסמכו דבריהם (חגיגה י"ח) על הפסוק (דברים ה') לא תסור מן הדבר וגומר שאל אביך ויגדךא). ומים ראשונים מצוה ואמצעים רשות פי' רבינו תם בין תבשיל לתבשיל רוצה לומר בין תבשיל של בשר לתבשיל גבינה שאין הבשר בעין ולא הגבינה בעין ואין שם אלא טעם אבל בין תבשיל של בשר לגבינה של אחריו חובהב). ונטילת אלו האמצעים אינם טעונים ברכה שאין זה אלא הכשר אכילה כגון ניקור גיד וחלב ומליחת בשר, תנן (ידים פ"א מ"ב) מים שנפסלו משתיית בהמה כגון מים סרוחים או מלוחים או חמי טבריה פסולין לנטילת ידים אם שאבו מהם בכלי, אבל בקרקע במקומן טובלין בהן את הידים מקל וחומר ומה כל גופו טובל בהם ידים לא כ"ש, אמנם אם נפסלו (זבחים דף כ"ב) משתיית בהמה מחמת רבוי טיט המעורב בהם אין טובלין בהם והנוטל (חולין דף ק"ד) ידיו לפירות הוי זה מגסי הרוחג). תנו רבנן לחולין צריך ליטול ידיו עד פרק שלישי וזהו קשרי אצבעותיו המחוברין ליד כשמואל וכל דבר החוצץ בטבילה חוצץ בנטילה כגון רובו אפי' אינו מקפיד או מעוטו ומקפי', וגרב יבש וגלד שאינו מצטער בנטילתו בין ביד בין תחת הצפורן חוצץ. ד)פוסק רבינא שנוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום כולוה), ודוקא היכא דלא שכיחי מיא ודוקא שחרית ודוקא שלא יטנפו (ש"ע ובלבד שלא יסיח דעתו מהם). ואין נוטלין לידים מן הכלי אלא אם כן באים מכח אדם ו) ואין מטבילין תוך הכלי כגון צנור וכלי אחר ז) אך אם אדם מעלה מן הנהר הכלי ושפך לתוך הצנור ואותו כלי מנוקב בכונס משקה ומקלח מים בדרך אותו נקב לנהר וקילוח שני לצינור מותר להטביל ידיו לתוך הצינור דגם לנטילת ידים לא חשיב חיבור אבל לא כל גופו, ח) וצריך להגביה ידיו ואם נוטל כל יד ויד מרביעי' אין צריך להגבי' ידיו, מרביעית נוטלין לידים לאחד או לשנים ואפילו לעשרה ואז צריך ליטול שתי פעמים כדברי המשנה דתנן בגיטין פ"ב הנוטל ידו אחת בשטיפה אחת טהורה, ואנו מוסיפין נטילה אחר' קודם כדי שלא יהא דבר חוצץ. מים ששרה בהם פת או ירקות או שהדיח בהם את הכלים פסולים אבל מים שהנחתום הדיח בהם את ידיו מחמת העיסה כשרים. נפל בהם דיו או צבע ונשתנו מראיהן פסולין, כלי שניקב בכונס משקה אין נוטלין ממנו לידים, ואפילו ניקב למעלה מרביעית לפי שאין לו תורת כלי אבל אם יחדו לקבל זתים נוטלין ממנו לידים ובלבד שיחזיק רביעית מן הנקב ולמטה עד שינקב במוציא זית אבל במוציא משקה אם ניקב למטה מרביעית פסול ולמעלה כשר רק שישפוך דרך הנקב ט) וכן כלי שאינו יושב אלא בסמיכה פסול, ושק וקופה אעפ"י שהם מקבלין מים אין נוטלין מהן לפי שאין עשויין לקבלת מים, י) ואדם שלא נטל ידיו אסור לאכול במפה יא) כגון שישים מפה סביב ידו ויאכל גזרה שמא יגע, והלכתא אוכ' מחמת מאכיל כגון שמאכילין אותו צריך האוכ' נטילת ידים אבל מאכיל אינו צריך נטילת ידים, הנוטל ידיו צריך לנגבן תחילה קוד' שיאכל ואמר ר' אבהו בפרק קמא דסוטה כל האוכל בלי ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא, ומים ראשונים נוטלים בין בחמי האור רק שלא תהא היד סולדת בהם בין בצונן בין על גבי כלי בין על גבי קרקע, אבל מים אחרונים יב) אין נוטלין בחמין ואין נוטלין אלא על גבי כלי כדאמרינן בפרק כל הבשר, ת"ר (יומא דף ל') הלכה בסעוד' אדם יוצא להשתין מים נוטל ידו אחת ונכנס (פירו' אותו יד ששפשף בו כדאמר רב אשי (שם) מצוה לשפשף ניצוצי' שעל גבי רגליו שלא יראה ככרות שפכה) דבר עם חבירו והפליג נוטל שתי ידיו ונכנס (פירו' הפליג שעה או שתי') לפי' שהסיח דעתו יג) ורבינו תם (שם) פוסק שהיוצא להשתין מים אין צריך ליטול ידיו כלל אם לא שפשוף בידיו והלכתא אפילו שפשוף בידיו אין טעון ברכה יד) מידי דהוה אהיו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה שאין צריך לברך על נטילת ידים ורבותינו היו מברכין כשהיו רוצין לעסוק בתורה טו) וכן נמי במלוכלכות בטיט ובצואה. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קפ"א]. א) ומברכין ענ"י לאחר נטילה (שו"ע קודם הניגוב) כדפירש לעיל. ב) ופירש בתוספות דבזה יש די אפילו לדברי האוסרים גבינה אחר בשר באותה סעודה אפילו על ידי קנוח, דהני מילי דווקא היכא שהבשר בעין אבל היכא שאין הבשר בעין כי אם תבשיל מותר לאכול גבינה אחריו באותו סעודה על ידי קנוח פה והדחה. ג) ר"ל כשנוטל דרך נטילת ידים לפת אבל לטול ידים דרך נקיות אין לחוש. ד) וע"כ נכון לנקר צפרניו בשעת נטילה ויש מקילין דחשיבי ליה מיעוטו שאין מקפיד, וצריך להסיר הטבעת מעל ידו בשעת נטילה אם הם מהודקים אבל רפויים לא מא"ז שפ"ג. (שו"ע ויש להחמיר כי אין אנו בקיאין איזה מקרי רפיון). ה) ועל זה סומכים הולכי דרכים לאכול בלא נטילת ידים בדרך לפי שמתנים בשחרית וחשבי להו לא שכיחי מיא לפי שהם בדרך, אמנם אם ימצא להם מים תוך פרסה יש להמתין כדאמרינן לנטילת ידים ארבע מילין, די"מ דאהתנה שחרית קאי ארבע מילין וצ"ע. ו) מים הבאים דרך ברזא צריך לפתוח ולסגור פעם ופעמים ושלושה. ז) ואין מטבילין בתוך כלי כגון צנור או כלי אחר, צינור פירושו שהמים שבתוכו אינם מחוברים לנהר אך מים שבתוכו באים מן הכלי. ח) משום דצנור אינו חבור לענין טבילת גופו רק לענין טבילת ידיו. ט) בספר רבינו ברוך פירש זה באורך. י) פירוש אין עיקר עשייתן לקבל מים, וכן יש לומר באותן כובעים (קפיליט"ש) של לבדים אפילו כשהם קשים כל כך שמקבלים מים שאין המים זב מהם, מכל מקום אין עשויים לקבל מים כמו שק וקופה, ומכל מקום על ידי הדחק מותרים שעוברי דרכים רגילין לשתות בהם.
יא)0הרמב"ם התיר בפ"ו דהלכ' ברכות ובפ"ח דהלכ' שאר טומאות אסר כרבינו וכן פסק ראבי"ה. יב) מים אחרונים פירוש שהיו רגילין ליטול בימיהם משום מלח סדומית שהיה מצוי בימיהם, ובסעודתם תמיד היו אוכלין מלח כדאמרינן אחר כל אכילתך אכול מלח, ועכשיו אין לנו מלח סדומית.
יג) אך אינו צריך לברך ברכת המוציא דשנוי מקום אין צריך לחזור ולברך בפת. יד) דעל נ"י אבל ברכת אשר יצר מברך.
טו)0וצ"ע דברכת אשר יצר שמברך לקטנים הוי דבר שבקדושה, וא"ח אינו מברך על נט"י.
<h2>דף נט.</h2>
על הרוחות שנשבו בזעם ועל הברקים ועל הרעמים, מברך בא"י אלוקינו מלך העולם שכחו וגבורתו מלא עולם. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. ועל האור שבאויר שיראו כאלו הם ככבים נופלי' ורצים ממקום למקום או כמו ככבים שיש להם זנב והיינו כוכבא דשביט דכתיב דרך כוכב מיעקב וקם שבט, וכן בערוך כוכב בשם רבינו האי. [הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק]. ואמרינן בירושלמי אי בטרודין די בפעם אחת ואי במוחלקין מברך על כל פעם ופעם. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. ופירוש בטרודין שאין שם הפסק פירוש שלא זרחה שמש בנתים בלילה שלא נתפזרו העבים. [הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק]. על ההרים ועל הגבעות ועל המדברות ועל הנהרות הגדולים אם ראה אחד מהן לאחר שלושים יום מברך בא"י א"מ העולם העושה מעשה בראשית. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. לאו בכל הנהרות אמרו אלא בד' דקרא.
הרואה הים הגדול מל' יום לשלשים יום או יותר מברך בא"י אלהינו מלך העול' שעשה הים הגדול הרואה קשת בענן מברך ברוך אתה ה' אמ"ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו, ומורי כתב בשם ר"י שיאמר בא"י אמ"ה נאמן בבריתו וקיים בשבועתו וזוכר הברית וכן פי' רבינו יהודה בפי' אחד. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. וכן פותח בכולן בברוך ושם ומלכות כאשר כתב רבינו המחבר.
<h2>דף נט:</h2>
הרואה לבנה בחדושה אומר במסכת סנהדרין פ' היו בודקין (ד' מ"ב) שמברך בא"י אמ"ה אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם פועל אמת שפעולתו אמת וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה ולפאר יוצרם שבשמים על שם כבוד מלכותו בא"י מחדש חדשים, ואמרינן שצריך לברך זאת הברכה מעומד שכל המברך על החדש בזמנו כאלו מקביל פני שכינה ואם לא בירך לילה הראשון יכול לברך עד י"ו בחדש. הרואה חמה תחלת המחזור של כ"ח שהתקופה נופלת בתחלת ליל רביעי כשרואה אותה ביום הרביעי בבקר מברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית, וכן כשתחזור הלבנה לתחלת מזל טלה בתחלת החדש ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום, וכן כל עת שיראה מזל טלה עולה מקצה המזרח על כל אחד מאלה מברך עושה מעשה בראשית. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. ת"ר הרואה חמה בתקופתה ולבנה בגבורת' וככבים במסילותן ומזלות כסידרן אומר וכו' וכן פי' בערוך וכתב עוד פי' אחר חמה בתקופת' ככבים ומזלות כסדרן בימות הגשמים שהיו ג' ימים מעוננים ולא נראים חמה וכוכבים באותו העת שיתראו צריך לברך וזולתי זו העת לא.
הרואה את חבירו לאחר שלושים יום מברך שהחיינו, לאחר שנים עשר חודש מברך מחיה מתים ומיירי ששמח לבו בראותו אותו. שמע שמועות טובות לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב. וכשהן לו לבדו מברך שהחיינו, ועל שמועות רעות מברך בא"י אלוקינו מלך העולם דיין האמת, וצריך לקבלן באהבה כמו שפירשנו במצות לצדק עליו את הדין. והרואה פרי חדש ונהנה מראייתו מברך שהחיינו ואם אינו נהנה רק על אכילתו אינו מברך רק על אכילתן וכן כל דבר המתחדש משנה לשנה כמו גידולי קרקע אבל דבר שאינו מתחד' אפילו יש ימים רבים שלא אכל ממנו אינו מברך, וכן כתב רבינו שרירא גאון. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. וכן משמע קצת בעירובין וקאמר רב יהודא אנא אקרא חדתא בריכי שהחיינו פירש אראייתה מיהו התם משמע דרשות ולא חובה ובפנים משמע דחובה דומיא דעל אכילתן.
וחבורה שהיו מסובין ועקרו רגליהם ללכת לבית הכנסת או לקראת חתן כשהניחו מקצת החברים כשחוזרין אין טעונין ברכה לא למפרע ברכת המזון ולא בתחילה ברכת המוציא. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. ואפי' בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהם במקומ' דאלו בדברי' הטעוני' ברכ' לאחריה' במקומן אפי' לא הניחו מקצת החברי' נמי בשינוי מקום אין צריך לברך לפניהם בדברים הטעונין, ומה שהזכיר ברכה למפרע, לאו דוקא בשביל שהניחו מקצת החבירי', דהא היסח הדעת אינו גורם חיוב ברכה למפרע דהיינו ברכה דלאחריו כ"א ברכה בתחלה כדפירש בתוספת גבי הב לן ונבריך, והא דקתני בבריית' דאי לא הניחו מקצת החברים דטעונין ברכה למפרע (פירוש כשהן יוצאין) עצה טובה קמל"ן דשמא ישתהא קודם החזרה עד שיהא רעב מחמת אותה אכילה ותו לא מצי מברך בהמ"ז בתו' דע"פ פי' באורך.
בא להם יין אחר בין שהוא טוב בין שהוא גרוע מברך הטוב והמטיב כשיש אחרים עמו ורבותי' מאיבר"א היו נוהגין שאחד פוטר את האחרים לענין הטוב והמטיב שאינו בא רק לשמחה ובשבי' האחרים ומסתברא טעמייהו והיכא שמתכוונין המסובין לפטור עצמן אף בברכת בורא פרי הגפן יש להסתפק אם יפטור אותן אם לא ונראה דלא, כדפירש רבי אלחנן דלא פלוג רבנן. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. לענין הטוב והמטיב פי' בפנים דאחד מברך לכולם גם בתוך המזון, ורבים נוהגים כן ונותנים טעם לדבריהם, דכיון דלענין הטוב והמטיב בעינא דאיכא אחרינא בהדיה כדאמרינן הטוב לדידי' והמטיב לאחריני, א"כ אם הי' כל א' וא' מברך לעצמו הוי כאלו כל א' יחיד לעצמו דלא שייך לברך הטוב והמטיב, ומיהו אומר מורי ר' יחיאל דכיון דבתוך הסעודה הוא ואין בית הבליעה פנוי א"כ לברכת הטוב והמטיב נמי כל א' יברך לעצמו מידי דהוה אברכת בורא פרי הגפן, וכ"ת א"כ היכי שייך הכא והמטיב לאחריני, י"ל כיון ששניהם נהנים מאותו דבר שייך ביה המטיב לאחריני, אף על גב דכל אחד מברך לעצמו, וראיה מההיא דא"ל ילדה אשתך זכר מברך הטוב והמטיב הטוב לדידיה והמטיב לאחריני לאשתו ומי לא עסקינן שעומד רחוק מאשתו שאין אשתו נפטרה בברכה שמברך הבעל לפי שאינה שומעתו ואם כן גם היא צריכה לברך לעצמה הטוב והמטיב, אלא שמע מינה דכיון ששניהם נהנין מדבר אחד מברך הטוב והמטיב אע"ג דכל אחד מברך לעצמו.
הבונה בית חדש וקונה כלים חדשים לו אעפ"י שהיו ישנים לאחרים מברך שהחיינו, לו ולביתו הטוב והמטיב (ונראה דר"ל עם שהחיינו) ואם נתנו לו לבדו אומר בירושלמי (דברכות י"ג) דמברך הטוב והמטיב ונראה לי הטעם לפי שהוא טוב לנותן שעושה צדקה ולמקבל שנהנה מהן וכתב רבינו יצחק שצריך שיהיו הבגדים חשובים (עירובין מ') שיהיה לבו שמח בהן קצת. [סמ"ק הלכ' ברכות סימן קנ"א]. ואז מברך שהחיינו והטוב והמטיב כדפירש אבל במנעלים ואנפלאות נראה דלא וכיוצא בהן כנין קאפרו"ן וחלוק ומכנסים, וכתב הרא"ש בענין זה נראה לי שהכל לפי מה שהוא אדם יש עני ששמח בחלוק יותר מעשיר בכלים חשובים, ובירוש' לא סוף דברים חדשים אלא אפי' שחקים כאלו הן חדשים וכתב ר"י דדוקא שחקים דהן חשובין פורתא כעין חדשים.
